פסק-דין בתיק עמ"נ 23480-12-10

1.         בפני ערעור על החלטת ועדת הערר מיום 1.12.10 לדחות את הערר שהגישו המערערים על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה לדחות תביעתם שהוגשה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - "חוק התכנון והבניה") לגבי חלקה 45 בגוש 11658 (להלן - "החלקה").

רקע בקצרה

2.         ביום 29.10.09 הגישו המערערים תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה בגין פרסומה למתן תוקף של תוכנית המתאר הארצית לתשתיות לאומיות - תת"ל 13/6,2 להקמת מסילת העמק בקטע חיפה-בית-שאן (להלן - "התוכנית").

התביעה הוגשה במקורה בגין שתי חלקות בגוש 11658: חלקה 45 וחלקה 46. המערערת 3 הינה בעלת הזכויות בחלקה 45 בשלמותה ואילו המערערים 1 ו-2 הינם בעלי הזכויות בחלקה 46.

התביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה בגין חלקה 45 נדחתה על ידי המשיבה מאחר והחלקה אינה נכללת בתחום התוכנית ואינה גובלת בה. אף הערר שהגישו המערערים לועדת הערר נדחה כאמור. 

3.         בהחלטתה קבעה ועדת הערר כי חלקה 45 אינה גובלת בקו הכחול של התוכנית וכי קיימת הפרדה של מספר מטרים בניהם (להלן - "שטח ההפרדה"). ועדת הערר התבססה על ההלכה שנקבעה בעע"מ 2775/01 ויטנר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן - "פרשת ויטנר") וקבעה כי שטח ההפרדה אינו מקיים את החריג שנקבע באותה הלכה של "שטח פתוח צר". לדעת ועדת הערר, על מנת להיכנס לחריג זה, על שטח ההפרדה להיות שטח פתוח, מה שלא מתקיים בענייננו שכן שטח ההפרדה מיועד לתעשייה והוא ניתן לבינוי.

אשר לחריג השני שנקבע ב פרשת ויטנר של " כביש צר", קבעה ועדת הערר כי תנאי זה אינו מתקיים שכן הכביש הנטען על ידי המערערים, הינו אנכי לחלקה 45. כלומר, הכביש הנטען חוצץ בין חלקה 45 לבין חלקה 30, אך לא בין החלקה לבין הקו הכחול של התוכנית. מכאן שגם החריג של כביש צר אינו מתקיים.

לאור כל אלה נדחה הערר ועל כך מונח הערעור שלפני.

טענות הצדדים

4.         במסגרת הערעור חזרו המערערים על הטענות שהעלו בפני ועדת הערר והוסיפו וטענו כי טעתה ועדת הערר בכך שקבעה שהמקרה אינו נופל בגדר החריגים שנקבעו בפרשת ויטנר. לטענת המערערים, שטח ההפרדה בין חלקה 45 לקו הכחול של התוכנית הוא ברוחב של כ-7 מטר בלבד ומהווה שטח פתוח שלא ניתן לבנות עליו, גם אם ייעוד השטח על פי התוכנית הוא בניה.

לטענתם, הייעוד התכנוני של השטח אינו הקובע אלא השימוש בפועל ו/או אפשרות הניצול של החלקה בפועל. עוד טוענים המערערים כי על פי הוראות התוכנית לא ניתן יהיה לבנות בשטח ההפרדה נוכח קיומה של מסילת רכבת מתוכננת.

בדיון שהתקיים בערעור הוסיפו המערערים וטענו עוד כי ייעודו של שטח ההפרדה על פי האמור בנסח טאבו של החלקה, הוא לחניה ולא לתעשייה כפי שסברה ועדת הערר.

5.         המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות, שכן לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר. לטענתה, צדקה ועדת הערר בקביעתה כי לא מתקיימים במקרה הנדון החריגים שנקבעו בפרשת ויטנר. עוד טוענת המשיבה כי אין לקבל את טענת המערערים כי יש לבחון האם שטח ההפרדה הינו שטח פתוח על פי השימוש בפועל שנעשה בו ולא על פי ייעודו בתוכנית הרלוונטית כפי שקבעה ועדת הערר. 

לבסוף, טוענת המשיבה כי גם אם השטח מיועד לחניה, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה אליה הגיעה ועדת הערר.

דיון והכרעה

6.         האם חלקה 45 מהווה מקרקעין 'הגובלים בתכנית' לצורך סעיף 197 לחוק התכנון והבניה על אף שטח ההפרדה המצוי בתווך? זו השאלה העומדת לדיון לפנינו.

          סעיף 197 קובע, כדלקמן: